פתאם היום פתאום עכשו, כך משום מקום התחילה היום שנת הלימודים

כשאוגוסט עוד לא הסתיים והאחד בספטמבר נעלב..

מעבר די פתאומי מיום חול אחד ליום חול אחר, עם התחלות, עם מעברים ועם המשכים.

חלק מנכדי עברו לגן חדש, ונכדה אחת התחילה את כתה א' במפגש עם ראש הממשלה אצלה בכיתה...

מעברים הם חלק בלתי נפרד מחיינו והם דורשים מאיתנו בכל פעם הסתגלות מחודשת לפרטים הקטנים של היומיום.

במעבר מחופשה ללימודים יש מצד אחד הקלה רבה להורים שהתעייפו מימי החופשה ורוצים כבר את הסדר והשגרה  כאשר מצד שני זה מחזיר אותם לצורך לדרוש מהילדים דרישות שונות כמו: ללכת לישון בזמן, להכין שיעורי בית  ועוד.

מה זה לדרוש מהילד ?

מה יש בזה? מדוע זה קשה?

כדי להבין את הדברים,אני רוצה להתייחס עכשו רק לפן אחד של הנושא מנקודת ראות של לסמוך.

לסמוך על עצמי שיש לי הסמכות כהורה לדרוש מהילד מה שחשוב לי ומתאים לתפיסת עולמי מתוך אמונה שאני עושה גם משהו לטובתו למרות שבאותו רגע זה כאילו מנוגד לרצון שלו.

לסמוך על הילד שיש בכוחו לעמוד בדרישות שלי גם אם התגובות שלו כועסות ומלאות התנגדות.

הנטיה היא לעתים קרובות לוותר לאור התנגדות או בכי שמלווה ב"לא בא לי..."

מה  שיכול לעזור לנו ברגעים כאלו זה לזכור שבכל פעולה ותגובה שלנו אנחנו מעבירים מסר לילד.

אם נוותר – המסר שאנו מעבירים הוא : אתה באמת לא יכול, אתה חלש וכו'

אולם אם נדרוש  - המסר שיעבור הוא : אתה יכול, אני יודע שאתה יכול אפילו שזה לא מוצא חן בעיניך, אני סומך עליך שיש לך את הכוחות וכו'.

את זה לוקח הילד לחיים ועל בסיס מלים אלו הוא יבנה את הבטחון העצמי שלו ואת היכולת שלו לסמוך על עצמו.

חישבו על כך!

שנת לימודים טובה ושנה הורית מוצלחת –

ואני כאן  - אשמח לקבל תגובות, הערות,שאלות וקושיות.

ואל תשכחו – יש מקום לכולם!!

שלכם,

אורנה