יכולת ההסתגלות שלנו

בימים טרופים שכאלה, אותם אנחנו עוברים ובמיוחד אלו בינינו באזור הדרום-
  מתגלה יכולת ההסתגלות שקיימת בתוכנו ונקראת לדגל מידי פעם.
אלו הם כוחות גדולים שנמצאים בתוככי הנפש, לרוב הם נחבאים ומחכים.
אלו כוחות שמאפשרים לנו לספוג את הסובב אותנו ולהמשיך ולתפקד בדרך זו או אחרת.

אם היו אומרים לנו שזה יהיה המצב, יש להניח שרבים היו אומרים שלא נעמוד בזה
וכך גם יהיה כאשר בעתיד נביט אחורה על מה שעברנו - נאמר ונשאל : איך אפשר?

כן, אנחנו יכולים בזכות יכולת ההסתגלות המדהימה שעומדת לרשותנו ומאפשרת לנו להאמין בעצמנו ובסובבים אותנו.
מי יתן ונחזור במהרה לשגרת חיים רגילה ונסתגל אליה בשמחה!!...

יישר כוח לכולם !!

אורנה

תקשורת

שלום חברים יקרים

נכון, נעלמתי , קצת יותר מדי
אבל חלק גדול מהזמן הייתי בבוסטון אצל בני וכלתי ונכדותי האהובים,
והספקתי להמלט מ"סנדי"  - שלשמחתי  לא פגעה ממש  באזור המגורים של משפחתי .

נסיעה לחו"ל ממחישה  מאד עד כמה אמצעי התקשורת המתקדמת שלנו מקילים עלינו
ועד כמה כולנו כפר קטן...
ועוד יותר מכך, כאן בבית, הקשר שלי עם משפחתי היקרה שבחו"ל באמצעות הסקייפ  - עולה על כל אלה...

ועל מה בעצם מדובר ?? -- על תקשורת !

אבל לא צריך לנסוע לחו"ל  בשביל התגלית הזו-
אני מוצאת את עצמי עוסקת בנושא זה בפגישותי עם בני זוג  בכל יום ויום.

אז  הנה כמה משפטים  בנושא תקשורת זוגית  -

חפשו את המשפט שאתם מזדהים איתו או שהייתם רוצים שיהיה שלכם 
 ובואו נדבר על זה..

                   לדבר כאן ועכשו ולא לצבור את הכעסים.........

                                          לדבר פשוט ולא לרמוז רמזים....

                                                      לשאול ולא לנחש...

                                                                   לא לפחד לדבר ולא לפחד מהתגובה....


אז נצלו את התקשורת והעלו ושתפו בשאלות, במחשבות  ,בתובנות.......



להתראות

אורנה

                    

איך לצאת ממעגל המריבות הזוגיות?

"אנחנו רבים כל הזמן על שטויות.."-

אכן זהו מעגל שאין לו התחלה ואין לו סוף והמרכיב החשוב כאן הוא אופן ניהול המריבה

ולא הנושא עליו רבים.

ניהול המריבה ,הטון, המלים, הקללות, הכעסים, הכינויים – כל אלה  חוזרים בכל פעם מחדש ומוכרים לבני הזוג מאחר והם מבוססים על הרבה  כעס,

והכעס מבוסס על  ידע קודם :

"אני מכיר אותך כבר הרבה שנים, את בטח תיכף תגידי..."

או "אני יודעת , כשאתה נכנס עם פרצוף כזה הביתה, זה בטוח בגללי..."

או  "תמיד כשאני מתחילה לדבר אתה  עושה פרצוף...."

או " את אף פעם לא מתעניינת"..וכו'

זוהי דרך בטוחה ליצירת קבעון ולשימור של מה שאני יודעת עליך ומה שאני יודע עליך,

 ובדרך זו אין כל אפשרות לצאת ממעגל הקסמים הזה.

אבל, אם לא נקבע את  הדברים במסמרות אלא נשאל ונאמר "אני חושבת ש... נדמה לי ש... אני מרגיש ש... –זה נכון? –

יש בכך מתן מקום ומתן מרחב ואפשרות לבן הזוג להפתיע ולתת תשובה אחרת מזו המוכרת כל כך.

למשל:  במקום:"אתה עצבני עכשו אז מה יש לי לדבר איתך"...

לשאול " נראה לי שאתה עצבני עכשו, זה נכון?..."

או :  במקום -"אני יודע שאת לא תבואי אתי היום,אני מכיר אותך"...

לשאול: " תבואי אתי היום, מתאים לך?"...

ובכן, מאחר ושנה חדשה היא הזדמנות טובה להתחלות,

                                                    להסתכלות מחודשת

                                                             ולהחלטות מרעננות ,

אז קחו לכם במתנה לשנה החדשה ערימה של סימני שאלה ותתחילו להשתמש בהם ולתת לבן /בת הזוג שלכם מקום ואפשרות להיות בכל פעם אחרים ולא מקובעים.

שנה טובה עם הרבה שאלות ותשובות

ועם הרבה מקום לכל אחד ואחת..

חג שמח!!

אורנה

                                                    

                                                           שבוע טוב לכל קוראי הבלוג

                                                           ואל תשכחו לתת מילה טובה...

                                                                  גם - לבן / בת הזוג  !..

איך נכון להפרד בבוקר בפתח הגן?

זוהי שאלה שנשאלתי השבוע ואני מאמינה שהיא מעסיקה רבים.

לדעתי אין נכון או לא נכון.
יש מה שנכון לך ולילד שלך.
מה שחשוב הוא שתנחה אותך האמונה ביכולת שלו להשאר בגן בלעדיך והיכולת שלך לאפשר לו את זה ולסמוך עליו שהוא יכול.
בכל דבר שאנחנו עושים ישנו מסר - בין אם הוא מדובר ובין אם לא.

יש לדעתי חשיבות רבה להכנה המוקדמת לקראת הפרידה
לדבר על זה- איך זה יהיה,
לתכנן אמירת שלום מסוימת ממקום מסוים או מחלון מסוים.

ומה שמאד עוזר לפעמים זה לתת לילד משהו ממך, משהו מהתיק שלך כדי שהוא ישמור את זה עד סוף היום - זה כאילו אתה ההורה נשאר איתו.

גם חשוב לומר לו את השעה שתבואו לקחת אותו ולבקש ממנו שכאשר תבואו , הוא יספר לכם משהו שהיה לו במהלך הבוקר, למשל מה אכל היום, עם מי שיחק וכו'.

מקוה שמשהו מזה יסייע,

בהצלחה!
אורנה
                                   

האם אתם מדברים אחד עם השניה?

"היום אנחנו מדברים...מאז הפגישה האחרונה אנחנו מדברים.."

כך אמרו לי בני זוג במהלך פגישה . 
משפט שכזה עושה לי את היום.
וכך אני פוגשת  בקליניקה שלי בני זוג רבים שמנהלים חיים משותפים
וכל המטלות היומיומיות  מובנות להם מאליהן: שהולכים לעבודה, שמצחצחים שיניים, שאוכלים וכו'... 
אבל לדבר - זה ממש לא מובן מאליו...
רציתי לשתף אתכם בהרגשה  הטובה הזו שמילאה אותי היום סיפוק רב
ולהזמין כל אחד ואחת - לדבר עם בן הזוג. לדבר ולשתף ולהיות בדרך זו שותפים.
כי אני מאמינה  -שלהקשיב זה להרויח אחד את השני...
תודה
שלכם
אורנה

אז ככה... עוד כמה מלים..

לאחרונה, עם סיום קורס NLP    (הסברים בהמשך)   התבקשתי להוציא לפועל ולממש רצון או מטרה שלי.  
המחשבה הראשונה שעלתה אצלי היתה לתת משהו מעצמי, להקים משהו שיש לי במה למלא אותו ושתמיד ארצה למלאו עוד ועוד.

הרצון להעביר את זה הלאה, להעביר את מה שצברתי במהלך השנים כבעלת משפחה, כאשה, כאמא, כמטפלת ויועצת זוגית ומשפחתית וכמי שהנושא של משפחה הוא הדבר היקר לי ביותר.

האפשרות לעשות זאת בצורת בלוג עונה על חלק גדול מהצורך אותו אני חשה -  היכולת לבטא את עצמי, לתת מעצמי, לאפשר לאחרים לקחת מזה מה שנכון וטוב להם והיכולת להמשיך ולהתפתח ולהרחיב כל הזמן את האופקים.

האפשרות לאינטראקטיביות ולקיומו של משהו חי ונושם מתאימה לי מאד מה גם שיש בכך דרך של השתלבות בעולם הדינמי בו אנו חיים.

פתאם היום פתאום עכשו, כך משום מקום התחילה היום שנת הלימודים

כשאוגוסט עוד לא הסתיים והאחד בספטמבר נעלב..

מעבר די פתאומי מיום חול אחד ליום חול אחר, עם התחלות, עם מעברים ועם המשכים.

חלק מנכדי עברו לגן חדש, ונכדה אחת התחילה את כתה א' במפגש עם ראש הממשלה אצלה בכיתה...

מעברים הם חלק בלתי נפרד מחיינו והם דורשים מאיתנו בכל פעם הסתגלות מחודשת לפרטים הקטנים של היומיום.

במעבר מחופשה ללימודים יש מצד אחד הקלה רבה להורים שהתעייפו מימי החופשה ורוצים כבר את הסדר והשגרה  כאשר מצד שני זה מחזיר אותם לצורך לדרוש מהילדים דרישות שונות כמו: ללכת לישון בזמן, להכין שיעורי בית  ועוד.

מה זה לדרוש מהילד ?

מה יש בזה? מדוע זה קשה?

כדי להבין את הדברים,אני רוצה להתייחס עכשו רק לפן אחד של הנושא מנקודת ראות של לסמוך.

לסמוך על עצמי שיש לי הסמכות כהורה לדרוש מהילד מה שחשוב לי ומתאים לתפיסת עולמי מתוך אמונה שאני עושה גם משהו לטובתו למרות שבאותו רגע זה כאילו מנוגד לרצון שלו.

לסמוך על הילד שיש בכוחו לעמוד בדרישות שלי גם אם התגובות שלו כועסות ומלאות התנגדות.

הנטיה היא לעתים קרובות לוותר לאור התנגדות או בכי שמלווה ב"לא בא לי..."

מה  שיכול לעזור לנו ברגעים כאלו זה לזכור שבכל פעולה ותגובה שלנו אנחנו מעבירים מסר לילד.

אם נוותר – המסר שאנו מעבירים הוא : אתה באמת לא יכול, אתה חלש וכו'

אולם אם נדרוש  - המסר שיעבור הוא : אתה יכול, אני יודע שאתה יכול אפילו שזה לא מוצא חן בעיניך, אני סומך עליך שיש לך את הכוחות וכו'.

את זה לוקח הילד לחיים ועל בסיס מלים אלו הוא יבנה את הבטחון העצמי שלו ואת היכולת שלו לסמוך על עצמו.

חישבו על כך!

שנת לימודים טובה ושנה הורית מוצלחת –

ואני כאן  - אשמח לקבל תגובות, הערות,שאלות וקושיות.

ואל תשכחו – יש מקום לכולם!!

שלכם,

אורנה

למה בלוג?

למה משפחה?

המשפחה היא מרכז חיי, מאז שאני זוכרת את עצמי, כילדה צעירה במשפחתי הגרעינית ובמשפחה רחבה חמה ואוהבת עם הרבה דגש על המשפחתיות.

הדבר החשוב והקדוש הזה נשבר אצלי במהלך ילדותי ובגרותי והעובדה שהצלחתי להקים משפחה משלי, משפחה יקרה ואהובה כל כך, עובדה זו ממלאת אותי בכל יום ויום ובכל רגע ורגע.

במהלך השנים, כאמא וכמטפלת זוגית ומשפחתית וכמדריכת הורים הלכו ונבנו אצלי תובנות , והן בעיני הנחות יסוד חשובות להתנהלות המשפחתית - כמוהן כארבע רגליים שניתן להשען עליהן בחיים, 
 דרכן  ובאמצעותן הייתי רוצה לשתף ולשמש כתובת לכל המעונין  לשתף, להתלבט ולהתייעץ בעניני זוגיות ומשפחה,
 ואלו הן:

+ הומור - כלי חשוב ומשמעותי בכל רגע ורגע בחיים שמרכך ומעלה חיוך,

+ גמישות  -  מאפשרת קבלה והסתגלות לשינויים שקורים כל הזמן בחיים

+ יצירתיות – מאפשרת תמיד עוד ועוד אפשרויות ונקודות ראות

+ גבולות  -  הם אבן יסוד בניהול חיינו ובמערכות היחסים שלנו

זהו ה "הגיג" שלי –   תעבירו אותו הלאה....

בשביל ההגיג, ובשביל הרבה מאד תובנות וניסיון שצברתי - פתחתי את הבלוג.

במפגש עם משפחות וזוגות רבים הטכנולוגיה משחקת תפקיד מרכזי  גם במערכות היחסים - הפייסבוק והמייל, הזמינות של קשר עם עולמות אחרים, שלעיתים  אפילו מביאה לניתוק ממי שאיתך ממש בחדר. ממש עכשיו.

כמי שלא גדלה עם הטכנולוגיות, אלא יותר בעידן של מכתבים שנכתבים עם עט ונשלחים עם בול - אני מבינה שגם אני צריכה להיות נוכחת באינטרנט. גם כי זו דרך לשתף ולחשוב ביחד על זוגיות, משפחה וקשר אנושי, וגם כדי להבין טוב יותר את המרחב הזה, שהולך ותופס נפח במערכות יחסים, ומשנה את האופן שבו אנחנו משפחה וזוג.
כמובן, שהקרדיט על כך שאני כאן מגיע לילדי היקרים (שאין כמותם) - הם דוחפים אותי כבר הרבה זמן לפתח יחסים עם הבלוג, והפייסבוק, והרשת בכלל.

אני מקווה, בבלוג הזה, להעלות מחשבות, ניסיון חיים, רגשות ואת התובנות המרכזיות שצברתי כאם, וכמטפלת זוגית ומשפחתית.  עללדבר על היכולת להפוך קושי לדרך תקשורת, ואיך להבין ולהשתחרר ממתחים בזוגיות או במשפחה, ואיך להגיע לתחושת סיפוק והישג  עם עמידה בעוד אתגר - במרתון הארוך של החיים.

נתראה בבלוג, וגם ברחוב